אילן-פייביש-מנכל-טורבו-נפרד-מטל-שביט-זל
חדשות



:::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::::

מעוניין להרשם למועדון, אנא מלא הפרטים


אילן פייביש מנכ"ל טורבו,נפרד מטל שביט ז"ל

 


כתב: אילן פייביש
צילום: רונן טופלברג (מבחן ב מגזין אוטו).
יום ראשון 13.3.11  שעה 23:00


יום רביעי  2.3.11  שעה 15:08 בצהריים ,צליל SMS,אני מביט בנייד, משתנק
לוקח אוויר וקורא: "טל שביט נהרג עכשיו בתאונה" דמעה זולגת מעיניי
מתקשר לדודי ששלח לי את ה SMS,, ומקבל פרטים, המוח מתקשה לקלוט.
טל שביט? טל שביט חבר שלי העיתונאי? את זה אמרתי מתת-ההכרה
הרי יש טל שביט אחר? אין עוד כמותו. זה אותו אחד שאני קורא מזה 30 שנה
זה שהכרתי אישית לפני עשרים ומשהו שנים. מתוך עצמותי עולה עצבות שמרוכזת
עכשיו בגרוני, ואני פורץ בבכי מר, מניח את ראשי על שולחן הכתיבהואת ידיי
על הראש, כלא מאמין. ואומר בליבי, איך? איך הוא עלה ככה בסערה השמיימה?

איזה חוסר תרבות  מוטורית יש כאן מזה 63 שנה, אותה תרבות קלוקלת שאותה ניסה  
לתקן אותו טל שביט ז"ל, שהיה זה ששם את היד בחור של הסכר, בכדי להציל כמה טיפות,
אותן טיפות שהפכו לנהר גדול שהלך אחריו , גדל עליו קרא את המאמרים שלו בשקיקה
הקשיב,למד, ויישם.  את אותו נהר אדם,ראיתי בכביש  4 שנסתם מרוב  אנשים שפגשתי
בהלוויה בקיבוץ מעברות, האנשים שחלקו כמוני את קריאת חוברות טורבו הראשונות
אח"כ את אוטו,  מוטו,הגה, וכל כתבה או ידיעה שמעליה או מתחתיה נחתם השם טל שביט.  

הוא היה הראשון רוכב מספר 1 הגלופה שממנה ייצרו רוכבים טובים יותר.  אותם רוכבים
שנעים כעת בממלכתיות ובדממת אבלות, על שביל הכורכר, המוביל לבית העלמין בקיבוץ
מעברות בו נולד וגדל.  נחיל אדם, הולך ברגל, כולם אבלים וכפופי ראש, ההלם ניכר במבטים
למרות שטל ניקטל מאיתנו ביום רביעי, וההלוויה התקיימה ביום שישי. הימים של רביעי עד שישי
היו ימים של  עצבות, שבר של ממש, הפורומים הוירטואליםוהמציאותיים, התמלאו בסיפורים על
טל שביט, יש שניסו לנתח את מקרה התאונה, יש שכתבו איך הם מכירים אותו,או מהכתב או
ביחסים בין אישיים, או יחסי עבודה, אבל אני  עומד כאן דום ממש כמו ביום אבל, מאזין לדברי
ההספד קורעי הלב של אשתו שאמרה"
טל כתבת פעם שאלוהים רוכב על בימוטה,עכשיו יש לו עוד שותף לרכיבה" .
זה גמר אותי שמתי את ידיי על הפנים ובכיתי. ביתו ובנו שנזכרים בליטוף בסיפור שקרא להם
לפני שינה, בנו, שבקושי הצליח לומר קדיש, בועז קורפל שכתב והקריא את אחד ההספדים
המרגשים ששמעתי , דבר שגרם לרדיוס ענק של אנשים סביבי פשוט להתחיל לדמוע וחלק גדול
פשוט בכה. ולא משנה אם זה היה   בחור בן 20, או מבוגר בן 80, הלב של כולם החסיר פעימה,
ולקחו אוויר, אוויר שטל שביט לא ינשום יותר לעולם, הוא שוכב עכשיו ללא רוח חיים
עטוף בתכריכים. אדם שלקח את החיים עד לקצה, עם המון שמחת חיים טובים, מורד עכשיו אל 
הקבר למנוחת  עולמים לצלילי השיר BORN TO BE WILD   . רגע שמרגיש כאילו והשיר הזה
נכתב עליו,טל ידע  ללמד עצמו ואחרים להוקיר כל רגע, אפילו הקטן שבהם,עם המון סבלנות
וסובלנות,והיה לו המון מה לחלוק עם חבריו וקוראיו הרבים . הוא הציל רבים מהמקום אליו
הוא הלך עכשיו , מאחר והיה לו ידע אדיר, אותו שיתף את קוראיו ,ידע זה המשולב בניחוח אצילות
עם כל הג'נג'יות שלו,  ולמרות זאת עם כל הידע והשם שרכש לעצמו, ידע טל להישאר אותו
"נער מעברות"  עם יסודות מוצקים  שרכש מהבית והובילו אותו כל חייו. אותם יסודות אשר  גרמו
לרבים ללכת אחריו. לאחר ההלוויה, כולם התפזרו בשקט,וכשאני אומר כולם
אני מתכוון לפחות 2000 איש אם לא יותר, אופנועים,מכוניות, ושוטרים סבלניים,שהיו בהלם
מהנהר  שמימיו שקטו באותו יום.  

אני חוזר הביתה,  מנסה לעכל את שאירע, ומתמודד. בדיוק כמו כל אלה שבאו  כמוני
לחלוק לו כבוד אחרון בלוויה. בראשי עולים כל מיני תמונות  ממפגשים איתו, וזה רץ
לי בראש כמו סרט. אני ניזכר כי באחד הפעמים בראשית נישואיי, טל מגיע לבקר אותי
עם האופנוע כמובן, אני בחדר העבודה, נשמעת דפיקה בדלת, אשתי ניגשת ופותחת
את הדלת,ומרימה את ראשה למעלה. "שלום"  היא אומרת, "שלום" עונה לה טל .
"מי אדוני?" אומרת אשתי. טל מחייך,מכירים את החיוך שלו. ספק ממזרי כזה, ועונה:
"אני טל שביט-מאוטו " אשתי מחייכת חזרה ואומרת: "בעלי לא עושה מנוי"  
וטל עונה לה "אני בכלל לא ממחלקת מנויים,אני כתב. " באותו רגע אני  יוצא מחדר העבודה
ניגש אליו ושנינו מתחבקים. מתיישבים ומדברים, על? נו ברור מכוניות ואופנועים.   
רגעים כאלה ועוד רבים אחרים שהיו לנו יחד , כמו שני אנציקלופדיות שמשלימים אחד את השני
רגעים אותם אני מנסה לחוות שוב, אז אני ניגש לחדר העבודה שלי, בו מצויה ספרייה גדולה
בה מסודרים כל אותם מגזיני רכב, ביניהם גיליון טורבו מספר 1, ועד האחרון, או גיליון אוטו
מספר 1 , ועד... , מושיט את היד לעבר חבילה של גיליונות טורבו ישנים מראשית שנות ה-80'
ומדפדף בשקט,בחיפוש אחר הטורים של טל שביט,וקורא שוב כמו נער, את הכתבות של
טל שביט, את אותם כתבות שיצקו את היסודות למה שראינו  בהלוויה.
זה הניסיון שלי להתמודד עם האובדן של חבר, ואיש יקר שניקטף בדמי ימיו  בשם טל שביט.

אני אגלה לכם עכשיו סוד קטן: פעם חשבתי  "לאחד כוחות" ולכנס את האושיות המוטוריות
עליהם גדלנו, ואז  קרה אסון,  אברהם פורת  נהרג בתאונת  מטוס. זה היה כאילו קרעו לי
חלק מהגוף.  חשבתי לכנס במתחם או בהיכל התרבות או אפילו בצוותא, את הוותיקים
שיתגברו כבר על האגו,והמלחמות, ונשב במעמד היסטורי  רוני אהרונוביץ',דני פרומצ'נקו
ב.מיכאל
, רם לנדס וכל אותם האנשים מהסצנה הותיקים כולל ותיקי מרוצי אשקלון,ממש ועידת פיסגה
כמו שיש "פסטיבל מספרי סיפורים" ומי היה אמור להנחות את זה? הרי זה ברור-טל שביט ז"ל.

עכשיו לקראת  ה 30 למותו, מן הראוי שנמשיך את דרכו ונעשה מעשה.
טל שביט  כבר יוביל אותנו מלמעלה.  

יהי זיכרו ברוך- שלום רוכב.